קוראות

איך גורמים לילדים, לא רק לקרוא -
אלא לחשוב על מה שהם קוראים?
(ובלי לחנוק להם את ההנאה מעצם הקריאה)
מכיוון שאני לא מתיימרת לדעת יותר,
אך הנושא הזה בהחלט מעסיק אותי לאחרונה.
(כן, אני מאד רוצה להעביר את המתנה הזו גם לילדיי:)
ניסיתי לחפש ולשאול, בשבילכן ובעיקר בשבילי.
וכמובן אספתי לנו כמה טיפים קטנים, יומיומיים,
כאלו שלא עושים סצנה גדולה.
אבל שותלים זרעים של חשיבה עצמאית:

"מה חשבת על הסוף?"
"היית עושה את אותו דבר במקומה?"
ילדים לא צריכים נאום.
הם צריכים מישהו שישאל אותם
שאלה אמיתית - ויחכה לתשובה.

תני כבוד למה שלא נאמר.
"מי לא הופיע בכלל בסיפור הזה?"
"מה נשאר פתוח?"
לא כל ספר צריך לספר הכל.
אבל אם לומדים להבחין -
לומדים גם לחפש בין השורות.

גם אם הם אהבו ספר שאת פחות -
הדיון לא חייב להיות מאבק.
תשאלי. תקשיבי. תציעי עוד זווית.
(ואולי גם הם יפתיעו אותך בפרשנות משלהם:)

שיח פתוח - בלי להפוך כל קריאה למבחן הבנה.
לפעמים שאלה קטנה במטבח:
"מה קראת היום?"
"משהו מעניין קרה לדמות?"
יכולה לפתח שיחה שעוקפת
את כל השיטות הפדגוגיות בעולם.

"אני בדיוק באמצע ספר
ואני לא יודעת אם הוא מוצא חן בעיניי
או סתם כתוב נורא טוב..."
הם ילמדו ממך שספר הוא לא רק
'מעניין או לא'-
אלא גם חומר למחשבה.
ובקיצור?
כמו כל דבר טוב -
זה מתחיל בשיחה.
שיחה אמיתית, פתוחה,
בלי מוסכמות מראש,
שמאפשרת לילדים לחשוב, להעמיק,
להבין שהמילה הכתובה
היא משמעותית ושווה מחשבה.
ואתן?
איך אתן יוצרות שיח על ספרים בבית?

ואחרי שהבנו שלקרוא עם ילדים,
זו לא רק משימה... זו הזדמנות.
להקשיב למה שנאמר - ומה שלא.
לשאול שאלות, לחשוב בקול,
לגלות שהם רואים דברים אחרים.

אני רוצה לתת לכן מתנה❤️
ערכת כרטיסיות למשחק עם הילדים,
כדי להפוך קריאה לשיחה,
ושיחה - למשהו שנשאר גם אחרי שהספר נסגר.
מוזמנות להוריד, להדפיס, לשחק, לחשוב -
ולהמשיך את השיח גם בבית.
(וכמובן - אשמח לשמוע איך היה :)