איך גורמים לילדים, לא רק לקרוא -
אלא לחשוב על מה שהם קוראים?
(ובלי לחנוק להם את ההנאה מעצם הקריאה)
מכיוון שאני לא מתיימרת לדעת יותר,
אך הנושא הזה בהחלט מעסיק אותי לאחרונה.
(כן, אני מאד רוצה להעביר את המתנה הזו גם לילדיי:)
ניסיתי לחפש ולשאול, בשבילכן ובעיקר בשבילי.
וכמובן אספתי לנו כמה טיפים קטנים, יומיומיים,
כאלו שלא עושים סצנה גדולה.
אבל שותלים זרעים של חשיבה עצמאית:

"מה חשבת על הסוף?"
"היית עושה את אותו דבר במקומה?"
ילדים לא צריכים נאום.
הם צריכים מישהו שישאל אותם
שאלה אמיתית - ויחכה לתשובה.

תני כבוד למה שלא נאמר.
"מי לא הופיע בכלל בסיפור הזה?"
"מה נשאר פתוח?"
לא כל ספר צריך לספר הכל.
אבל אם לומדים להבחין -
לומדים גם לחפש בין השורות.

גם אם הם אהבו ספר שאת פחות -
הדיון לא חייב להיות מאבק.
תשאלי. תקשיבי. תציעי עוד זווית.
(ואולי גם הם יפתיעו אותך בפרשנות משלהם:)

שיח פתוח - בלי להפוך כל קריאה למבחן הבנה.
לפעמים שאלה קטנה במטבח:
"מה קראת היום?"
"משהו מעניין קרה לדמות?"
יכולה לפתח שיחה שעוקפת
את כל השיטות הפדגוגיות בעולם.

"אני בדיוק באמצע ספר
ואני לא יודעת אם הוא מוצא חן בעיניי
או סתם כתוב נורא טוב..."
הם ילמדו ממך שספר הוא לא רק
'מעניין או לא'-
אלא גם חומר למחשבה.
ובקיצור?
כמו כל דבר טוב -
זה מתחיל בשיחה.
שיחה אמיתית, פתוחה,
בלי מוסכמות מראש,
שמאפשרת לילדים לחשוב, להעמיק,
להבין שהמילה הכתובה
היא משמעותית ושווה מחשבה.
ואתן?
איך אתן יוצרות שיח על ספרים בבית?

ואחרי שהבנו שלקרוא עם ילדים,
זו לא רק משימה... זו הזדמנות.
להקשיב למה שנאמר - ומה שלא.
לשאול שאלות, לחשוב בקול,
לגלות שהם רואים דברים אחרים.

אני רוצה לתת לכן מתנה❤️
ערכת כרטיסיות למשחק עם הילדים,
כדי להפוך קריאה לשיחה,
ושיחה - למשהו שנשאר גם אחרי שהספר נסגר.
מוזמנות להוריד, להדפיס, לשחק, לחשוב -
ולהמשיך את השיח גם בבית.
(וכמובן - אשמח לשמוע איך היה :)

אני לומדת שגם בתוך ספרים "טובים",
גדושים במילים יפות,
יכולים להסתתר תכנים שלא מתאימים לי.
הם מספרים סיפור אחד, אבל מעבירים מסר אחר.
ולפעמים מקדשים רעיונות שבמציאות רגילה
הייתי מרחיקה ממני.

זה הרגע שבו שריר הקריאה הביקורתית
נכנס לפעולה.
בלי לבטל.
בלי לפסול.
אבל גם בלי לקבל כל דבר כמובן מאליו.
קריאה ביקורתית, היא לא קריאה חשדנית.
היא קריאה ערנית.

קריאה שיודעת לזהות ריגוש במחיר של עומק וערכים .
יודעת להבחין באידיאולוגיה ארוזה במסווה של עלילה.
ויחסים רעילים המוצגים כאהבה גדולה.
זה לא עושה אותי לקוראת "קשה"
זה רק אומר שאני בוחרת.
בוחרת מה להכניס ללב, ומה להניח בצד.
מזהה מה מרגש אותי כי הוא אמיתי,
ומה מרגש אותי כי הוא מתוכנת לגעת לי בלב.
והיכולת הזו - היא לא רק בשבילי.
היא משהו שאני רוצה להנחיל גם לילדים שלי.
ללמד אותם לא לפחד מספרים בעייתים .
לתת להם את הכלים לזהות אותם תוך כדי,
ולהבין שמותר לעצור. לחשוב. לא להסכים.
להבין שמותר לאהוב סיפור -
אבל גם לראות את המורכבות שבו.
הם לא צריכים לקרוא כדי "להיות ילדים טובים"
הם צריכים לקרוא כדי להיות קוראים חושבים.

כי בסופו של דבר - ספרים הם לא רק סיפור.
הם גם שיחה.
ושיחה טובה - מחייבת הקשבה, ומענה.

אז אני עונה.
בשאלות, בספקות, במבט נוסף.
ולפעמים גם באמירה פשוטה:
זה היה יפה, אבל לא בשבילי.

מזדהה?
יש לך מה לומר ולהוסיף בנושא.
יותר ממוזמנת לכתוב לי:)

ויש ספרים שנשארים איתי בלב, במחשבה.
מסתובבים והולכים איתי עוד, ועוד קצת, ואז עוד.
כי אמנם סגרתי כריכה אבל משהו בי נפתח בזכותם.
לפני כמה שנים קראתי ספר.
לא היה בו סיפור דרמטי במיוחד, אפילו לא עלילה כבירה.
אבל הייתה בו אמת. אמת שקטה.
היא מצאה בתוכי מקום.
מאז אני מוצאת את עצמי חוזרת אליו ללקט עוד כמה פיסות של יופי אמיתי.
ואם תשאלנה אותי מה אני זוכרת מהספר-
זאת לא תהיה העלילה.
זו תהיה ההרגשה.
הצורה שבה הספר גרם לי לחשוב שונה, להסתכל אחרת,
לפעמים גם לחזור בי ממשהו שחשבתי שאני בטוחה בו.
וככה, דווקא הספרים השקטים, הקטנים,
אלו שאף אחד לא מדבר עליהם יותר מידי.
הם אלה שנשארים ומלווים עמוק מבפנים.

אז לכבוד הפוסט הראשון שלי כאן -
אני לא רוצה להמליץ
(יהיו המלצות, מבטיחה😊 אבל לא היום)
רק לשאול:
מהו הספר שנשאר איתך?
זה שנגע, וגרם לך לחזור אליו שוב.

אשמח לקרא אתכן
ואולי ניצור יחד רשימה של ספרים שלא נגמרים אף פעם.

גם בבית אפשר להגיע להקלטה יפה, אם מקפידים על כמה טריקים קטנים:
*לסגור חלונות ודלתות.
*לעמוד ליד וילון עבה או מול ארון בגדים פתוח – הבגדים סופגים את ההד.
*לפרוס שטיח או שמיכת פוך מתחת, כיוון שהרצפה משקפת את הקול בעוצמה.

זה קורה כשאנו שרים, והקול חוזר אלינו מהקירות והתקרה… כאילו מישהו עונה לנו בחזרה

מכירה את זה שכשהסלון ריק מרהיטים נשמע בו הד חזק?

ואז ברגע שממלאים אותו בשולחן, כיסאות ווילונות – ההד כמעט נעלם.

אותו עיקרון בדיוק פועל גם בהקלטה.

ביומיום, האפקט המהדהד של חדר המדרגות אולי נשמע מעניין, אבל הרבה פחות מוצלח בהקלטה – שבה רוצים לשמוע את הקול עצמו, נקי וצלול ולא את החדר.

בפעם הבאה שתקליטי שירה בנגן שלך או אפילו הודעה קולית בטלפון, נסי את הטריקים הללו – ותוכלי לשמוע את ההבדל

כי בסופו של דבר, הקסם של אולפן אמיתי הוא להציב את הקול שלך במרכז – נקי, צלול, ללא הסחות. וזה משהו שכל אחת יכולה להתחיל לחוות כבר מהסלון שלה

אספר לך סוד מהעולם שלי כזמרת… בשנים הראשונות הקלטתי שירים בחדר השינה! היו מזרנים עבים ווילונות שספגו היטב את ההד... אף אחת לא יכלה לנחש היכן זה הוקלט...

טוב, זה היה לפני שנים...

באחד הפוסטים הבאים אספר לכן על חללים וחדרים מגוונים בהם הקלטתי, חללים שהקשר בינם לבין אולפן הקלטות מקרי לחלוטין😊

אתן לכן גם הצצה לאולפן שלי כיום, אולפן גדול מרווח ונעים, במרכז בני ברק,
מלא השראה וקסם שגורם לך לרצות רק לשיר ולשיר ולשיר...