אפרת הלוי

כשהייתי ילדה
ואפילו בחורה
הייתי מחכה לחזור מהחופשה...
לחברות, להווי, לשיגרה.

לכן כאב לי לשמוע
את אחד הילדים בבית
מתעצבן בסיום החג:
לא רוצה לימודים!!!!

אודה וקצת גם אבוש,

שכבר תקופה אני יודעת
שהוא לא אוהב לימודים,
וניסיתי לבדוק בעבר
את הסיבה בצורה שיטחית,

אבל הפעם החלטתי בס"ד
להיכנס לעובי התיסכול

להסתכל לילד בעיניים
ולדוג תשובות מתוך הלב שלו.

נכנסנו לחדר עם שוקולד ונעלנו (ששש...)
חילקתי דף גדול ל 4
והחקירה (הכנה והאוהבת) התחילה...

מתי כיף לך בלימודים?
מתי לא?
מה היה עוזר לך להנות יותר?
ומסקנות משותפות.

חוץ מהרגעים הקסומים האלו
שהילד מרגיש שאיכפת לי ממנו
והוא חשוב וראוי שיקשיבו לו

אמאלה כמה סודות גיליתי בשיחה הזו
וכמה פתרונות קטנים מצאנו
שיכולים לגרום לשינוי מבורך בעז"ה.

אם כולם אצלך אוהבים ללכת לבצ'פר,
מסתדרים עם כל הרבה'ס והמורות
ואין שום תלונות...
איזה כיף. מעולה.

אבל אם יש אתגרים / תלונות / קשיים,
ולא משנה באיזה תחום,
את יכולה להעתיק את הרעיון
או להמציא אחד משלך,

"לשבת" על זה כמו שצריך עם הילד,
לשאול, להקשיב, להבין, לחפש פתרון...
ואולי לקום למחרת לבוקר יפה יותר.

הלוואי.

המון נחת וחורף מלא אהבה.