אני לומדת שגם בתוך ספרים "טובים",
גדושים במילים יפות,
יכולים להסתתר תכנים שלא מתאימים לי.
הם מספרים סיפור אחד, אבל מעבירים מסר אחר.
ולפעמים מקדשים רעיונות שבמציאות רגילה
הייתי מרחיקה ממני.

זה הרגע שבו שריר הקריאה הביקורתית
נכנס לפעולה.
בלי לבטל.
בלי לפסול.
אבל גם בלי לקבל כל דבר כמובן מאליו.
קריאה ביקורתית, היא לא קריאה חשדנית.
היא קריאה ערנית.

קריאה שיודעת לזהות ריגוש במחיר של עומק וערכים .
יודעת להבחין באידיאולוגיה ארוזה במסווה של עלילה.
ויחסים רעילים המוצגים כאהבה גדולה.
זה לא עושה אותי לקוראת "קשה"
זה רק אומר שאני בוחרת.
בוחרת מה להכניס ללב, ומה להניח בצד.
מזהה מה מרגש אותי כי הוא אמיתי,
ומה מרגש אותי כי הוא מתוכנת לגעת לי בלב.
והיכולת הזו - היא לא רק בשבילי.
היא משהו שאני רוצה להנחיל גם לילדים שלי.
ללמד אותם לא לפחד מספרים בעייתים .
לתת להם את הכלים לזהות אותם תוך כדי,
ולהבין שמותר לעצור. לחשוב. לא להסכים.
להבין שמותר לאהוב סיפור -
אבל גם לראות את המורכבות שבו.
הם לא צריכים לקרוא כדי "להיות ילדים טובים"
הם צריכים לקרוא כדי להיות קוראים חושבים.

כי בסופו של דבר - ספרים הם לא רק סיפור.
הם גם שיחה.
ושיחה טובה - מחייבת הקשבה, ומענה.

אז אני עונה.
בשאלות, בספקות, במבט נוסף.
ולפעמים גם באמירה פשוטה:
זה היה יפה, אבל לא בשבילי.

מזדהה?
יש לך מה לומר ולהוסיף בנושא.
יותר ממוזמנת לכתוב לי:)